ביקורות יין: יקב קיטרון ויקב פלטר מטר , יקב סומק 

יקב קטרון:

הוקם בשנת 2006 בישוב הקהילתי הושעיה בגליל התחתון על ידי היינן מאיר ביטון. פילוסופיית היקב היא: "שיטת ייצור יין בגרביטציה – היחידה בארץ ובין הבודדות בעולם, אשר דוגלת בהתערבות מינימלית של כוח אדם ובשימוש מקסימלי של כוחות הטבע בשילוב ציוד מהמובילים בעולם, משלים את העבודה הידנית המוקפדת ומאפשר לנו לייצר יין איכותי, בכמויות קטנות ללא פשרות. שמוביל את עולם היין להישגים חדשים.

שרדונה 2016 – טעמי אגס נוקשה כמעט בוסרי, מגובה היטב בחומציות לימונית ואשכולית. ליין עומק טוב, גוף בינוני ומרקם שמנוני, אבל נשאר מאוזן ורענן על החך, מה שמוביל לגימור ארוך ומענג.  המחיר: 190 שקלים. האם  VFM (תל"כ – תמורה לכסף)? לחלוטין לא. זה יין מהליגה הבינונית, שלא צריך לעבור את שתי הספרות.

גוורצטרמיינר 2017 חצי יבש: – ריחות מתקתקים של פירות טרופיים עדינים ותבלין ציפורן בקצוות. הסגנון הוא טרופי עם אופי פרחוני אינטנסיבי, אך עדיין שומר על החומציות הטבעית החדה. המחיר 160 שקלים. האם  VFM ? לחלוטין לא. גם כאן מספר דו ספרתי יותר יאה ליין הזה.

לסיכום: בביקורי ביקב נדהמתי מהיופי וההשקעה האדירה בחזות והעיצוב. יש לי הרושם שהיינן מאיר ביטון לקח הגרביטציה שהיקב כל כך מתהדר בשימוש בה  (וויקיפדיה: גרביטציה היא אחד מהכוחות הבסיסיים בטבע; כוח משיכה פועל בין גופים בהתאם למכפלת המסות שלהם ומרחקם אחד מהשני), צעד רחוק מדי, וכוח המשיכה יפעל יפה מאוד מהארנק שלכם לכיס שלו כשתקנו את היין הזה. 

יקב פלטר:

סטראטורס שיראז 2016 – באף זה שיראז מודגש ובוטה ללא בושה. שזיפים בשלים מאוד ומתובלים, ריבת אוכמניות ודובדבן, בעל גוף מלא. בפה עמוס פרי, בעיקר של פירות יער. טאנינים מאופקים שלא מצליחים להחזיק את בשלות הפרי המעט מעיק. לאחר רבע שעה בכוס היין מקבל טעמי מיץ ריבה לא ממש משובחת. מחירו 99 שקלים. האם VFM? ריבה יקרה מדי .

יקב סומק: הדרך הלבנה 2014

היין עשוי מענבי רוסאן, שאנין בלאן ו-וויוניה. צבעו צהוב בהיר. באף חמאה מתוקה, דבש ולימון. עשיר, מלא חיים ומדויק. בפה מציע עור, אגס ריחני. טעמים של נקטרינה חמוצה, אשכוליות וליים, רמז של זנגביל. יין חמאתי עם סיומת מינרלית מקסימה. מחירו 95 שקלים. VFM לחלוטין.

יקב קנאטיר.

היקב נמצא בסמוך למושב נטור, בדרום רמת הגולן. שמות היינות הם בהשראת יהלומים צבעוניים טבעיים, המשקפים את הניסיון של מייסד היקב בעולם היהלומים.

גוורצטרמינר 2017 Fancy Yellow  – ניחוחות עדינים של עלי כותרת של ורדים, פרי הדר ופרחים לבנים. בפה טעמים של אפרסק לבן, אגס ואננס. הריחות והטעמים כל כך עדינים’ עד שלרגע חשבתי שאני שותה מים ממותקים קלות. המחיר 95 שקלים. האם  VFM? לא.

שאנין בלאן 2017 – Fancy Light Yellow  ניחוחות של מלונים, פרי הדר ונקטרינה. בפה  אפרסק ומשמש מורגש מיד. יין פריך. חסרה לי ביין הזה הבשרניות המתבקשת, וחומציות שתאזן את הטעמים. סיומת מעט מרירה.  המחיר 80 שקלים. האם VFM ? לא.

גרנאש רוזה 2017 – Fancy pink אף מפותח למדי, אם כי עדיין לא ממש נדיב לטעמ., פריחת אפרסקים ונקטרינה, ציפורן וכוכב אניס. בפה ציפיתי למצוא, בגלל אופי הזן, עור, כמהין, שזיפים מיובשים. אז קיבלתי המון ירקרקות וחמצון קל. היין המשיך לפתח תיבול ירוק שכמעט ועשה אותו מעניין, אבל חוסר בטאנין קצת אכזב, ושוב נשארתי עם תחושה של יין מיימי. המחיר 80 שקלים. האם VFM ? לא.

לסיכום: מאחר וזאת הייתה טעימה רק של יינות לבנים ורוזה של היקב, אז כולי תקווה כי באדומים אכן אפשר יהיה ליהנות יותר מיהלומים מלוטשים יותר.